זכרון יעקב היא מושבה לשעבר ומועצה מקומית במחוז חיפה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950. המושבה זכרון יעקב נוסדה ביום 6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה והייתה המושבה השלישית של העלייה הראשונה. ראשוני המתיישבים הגיעו מרומניה באוניה טטיס שאורגנה על ידי הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה. האוניה יצאה מגאלאץ ביום 25 באוגוסט 1882 ועל סיפונה חמישים משפחות שכללו 228 יהודים. חלקם יצאו ליישב גם את ראש פינה.

 משפחות המייסדים שהו בחיפה עד שנרכשו אדמות המושבה מידי האפנדי ז'רמן. בהתחלה נקרא שמה של המושבה זמרין (חליל בערבית) כשמו של כפר האריסים הערבי זמארין ששכן במקום לפני רכישת אדמותיו והיות והשם הזכיר למתיישבים את השם שומרון. לעולים לא היה ידע בחקלאות, ולכן בשנת 1883 המושבה נקלעה לקשיים רבים. התושבים פנו לנדיב הידוע, שהסכים לפרוש את חסותו על היישוב. הברון רוטשילד נתן למקום את השם זכרון יעקב על שם אביו ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, בעת שחנך את בית הכנסת שבנה בלב המושבה. הברון בנה על ידי פקידיו את בתי המגורים והמשק במושבה, הקים מוסדות ציבור למיניהם והפעיל אותם. במיוחד בלטו שרותי החינוך ושרותי הרפואה, שהוענקו על ידי 'פקידים' מומחים לדבר, על חשבון הברון לתושבי זכרון יעקב ומושבות 'השומרון'. רוטשילד גם דאג שהאיכרים יטעו כרמי יין וכן הקים בזכרון את היקב השני בגודלו בארץ. (היקב הראשון והגדול נמצא בראשון לציון). הכרמים הראשונים שנטעו נפגעו מהמגפה פילוקסרה והברון דאג לייבא זנים חדשים מאמריקה.

בשנת 1900 המושבה זכרון יעקב עברה לטיפול יק"א (חברת התיישבות יהודית), אך למעשה המשיכה להיות מנוהלת וממומנת בידי הברון. ב-1901 הקים אהרון אהרנסון בן זכרון יעקב, בשותפות עם האגרונום סוסקין, משרד לייעוץ חקלאי, שממנו התפתחו מאוחר יותר גופים שונים למחקר חקלאי בארץ ישראל. גם שאר עיסוקיו, יוזמותיו ומסעותיו של אהרון אהרנסון, התנהלו מבית המשפחה במושבה.

בשנת 1903 כונסה בזכרון הכנסייה הארצישראלית בהשתתפות נציגי היישוב היהודי בארץ כולה (הישן והחדש). ביוזמתו של מנחם אוסישקין הוחלט בה לייסד את ה הסתדרות הכללית בארץ ישראל ואת הסתדרות המורים.

הרופא הידוע אשר נלחם בקדחת, דר הלל יפה, עבד והתגורר במושבה והקים בה בשנת 1907 מרפאה ששרתה חולים בכל האזור. משפחת אהרנסון (אשר שנים מילדיה – אהרון אהרנסון ושרה אהרנסון – ייסדו וניהלו את מחתרת ניל"י) התגוררה בזכרון יעקב.

בכניסה הדרומית לזכרון, במקום שהיה בעבר הגורן של המושבה, נמצא יד למייסדים. זה מבנה בצורת מגילת קלף מגולגלת. על קיר הקרמיקה בחוץ, חרוטים שמות המשפחות של מייסדי המושבה. בתוך המבנה נמצאים צילומים המנציחים את המושבה בעשרים שנותיה הראשונות. הרחוב הראשי של זכרון יעקב, ששומר ושופץ כדרך היין, מהווה פנינת חמד מיוחדת אשר מושכת מטיילים ומבקרים רבים. לצידו מצוי ביתה של משפחת אהרנסון המשמש היום מוזיאון, וכן בית הפקידות הגדול שהוסב להיות מוזיאון העלייה הראשונה. בבית הקברות המרשים שבזכרון יעקב קבורים בין השאר בני משפחת אהרנסון, דוד רמז שהיה מנהיג הפועלים ואחרי כן שר התחבורה, ואישים רבים אחרים. בשנת 1954 הוקמו ברמת הנדיב שליד המושבה גן ומצבה מפוארים, בהם נטמנו עצמות הברון רוטשילד ואשתו.

יקבי כרמל (לשעבר כרמל מזרחי, וקודם לכן כרמל), הוקמו ב-1890 על ידי הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. תושבי המושבות ראשון לציון וזכרון יעקב, שנוסדו ב-1882, לא הצליחו בגידול תבואה ונכשלו אף בענפים חקלאיים אחרים, והחליטו לנסות לגדל גפנים. גידול הגפנים הצליח, אבל לא היה ביקוש מספיק לענבים, ולכן חשבו על הפקת יין (בהתחלה יין לקידוש). מאחר שלא היו להם משאבים כלכליים לבניית יקבים, פנו לנדיב הידוע, שהיה הבעלים של יקב שאטו לאפיט רוטשילד, שסייע להם בבניית היקב, ברכישת המכונות, ואף הקים בית חרושת לבקבוקים בטנטורה. על מנת להתרחב, החלו היקבים לייצא את היינות, בבקבוקים סגורים וחתומים (מסיבות כשרות) לפולין ורוסיה, יצוא שנחל הצלחה והווה בסיס ליצוא למדינות אחרות. סניף כרמל ורשה נפתח בשנת 1896, כרמל אודסה ב- 1898, וסניפים נוספים נפתחו בברלין, המבורג, לונדון, ניו יורק ועוד. כדי להתמודד עם שאלות כשרות, מסרה החברה את הזיכיונות להפעלת הסניפים ולשווק היין לרבנים מוכרים.

בשנת 1901 נפתחו חנויות אגודת הכורמים ביפו ובירושלים. בשנת 1902 הוקמה חברת כרמל מזרחי, והשם כרמל מזרחי הוחל על היקבים, חברת השיווק והיינות עצמם. משפחת רוטשילד מכרה סופית את חזקתה ביקב רק בשנת 1957. כיום, בעלי השליטה הם מועצת אגודת הכורמים (75%), המונה כ – 250 כורמים מכל רחבי הארץ, המגדלים ענבים הנצרכים על ידי היקב והסוכנות היהודית (25%). סמלה המסחרי של החברה, שנים מן המרגלים שנשלחו על ידי משה רבנו לתור את הארץ ושבו עם אשכול ענבים וישאוהו במוט בשניים (במדבר יג, כג), נרכש מיקבי אפרת ומאוחר יותר אומץ גם על ידי משרד התיירות. מלבד יינות שולחניים, יינות מתוקים (יינות קידוש) ומיץ ענבים (במותג תירוש) עוסקת החברה בייצור ברנדי, ליקרים ומשקאות חריפים, חומץ, ושמן זית. יקבי כרמל מפתחים זני ענבים חדשים במסגרת חוות ניסיוניות וכן עוסקים באיקלום של זנים משובחים מהעולם. בשנים האחרונות נבנו שלושה יקבים חדשים: יקב הבוטיק, שנמצא בזכרון יעקב, יקב יתיר (רמת ערד) – בבעלות משותפת עם כורמי האזור, ויקב בדלתון.

בית הפקידות, כיום המוזיאון לעלייה הראשונה, הוא בניין שנבנה על ידי הברון רוטשילד למגורי פקידיו בזכרון יעקב. בית הפקידות נבנה בסוף המאה ה-19, ובתקופתו היה הבניין הגדול והמפואר ביותר בארץ. בשנת 1903 התכנסה במקום הכנסייה הארצישראלית וביומה האחרון של הכנסייה, נוסדה אגודת המורים העברים בארץ ישראל. כיום שוכן בבניין המוזיאון לעלייה הראשונה עש שרה ומשה אריזון, שנפתח שם בפברואר 1999. אולמות התצוגה במוזיאון משלבים סגנון מודרני תוך שימור רוח תקופת העלייה הראשונה. בתצוגה נעשה שימוש בסרטים שהופקו במיוחד, וכן פסלי חומר שפוסלו על ידי אורה רוזנצוייג, המתארים את החיים במושבות העלייה הראשונה. המוזיאון סוקר את תולדות העלייה הראשונה וראשית תולדות המושבות בארץ ישראל. המוזיאון הוכרז כמבנה לשימור של המועצה לשימור אתרים‏‏.

בריכת בנימין היא מאגר מים הנמצא במושבה זכרון יעקב. הבריכה נבנתה בשנת תרנא 1891, בימיו של מנהל המושבה, יעקב בן שימול, והיא נושאת את שמו של הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. עד הקמת הבריכה הובילו תושבי המושבה מים מן המעיין, הסמוך ליקב, באמצעות חביות. ב-1891 הוקמו טחנת קמח ובית בד בסמוך למעיין ופעלו באנרגיית הקיטור. מנוע הקיטור הראשון, שהספקו היה 12 כוח סוס, איפשר להעלות את המים במעלה ההר לבריכת בנימין. מעל הבריכה ניצבו שני מכלי נחושת גדולים שבהם נאגרו המים, כך נוצר לחץ שאפשר זרימה מבריכת בנימין לברזיות שהותקנו ברחובות המושבה, ויותר מאוחר לבתי האיכרים. במשך השנים, ועם הגידול במספר התושבים, הוחלפו מנועי הקיטור מספר פעמים במנועים בעלי הספקים גדולים יותר. בחזית הבריכה קבועה כתובת בזו הלשון ברכת בנימין למזכרת הנדיב אשר בא על נדיבות ויזל מבארו מים ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד והא' יעקב בן שמואל היו. מתחת לכתובת היו שלוש ברזיות ושוקת שסיפקו מים לאנשים ולבהמות. בגג הבריכה קיימת נקודת תצפית וממנה נשקף נוף מרהיב של זכרון יעקב, שפיה, בת שלמה וממערב חוף הים והיישובים שלאורכו מחיפה בצפון ועד חדרה בדרום. כיום משמשת הבריכה כאתר תיירות, ובמסגרת שימור אתרים נערך שיפוץ של הבריכה.

בית הכנסת אוהל יעקב הוא בית הכנסת המרכזי של זכרון יעקב, מועצה מקומית בחוטם הכרמל. הוא נבנה בשנת 1886 על ידי אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, לזכר אביו ג'יימס יעקב רוטשילד. (על שמו נקרא גם היישוב). בית הכנסת אוהל יעקב היה בית הכנסת המפואר ביותר מכל היישובים שהקים הברון רוטשילד, והיה גם בית הכנסת המועדף עליו מכל היישובים שתמך בהם. בבית הכנסת היה נוהג הברון לשוחח עם בני זכרון יעקב. בית הכנסת נבנה בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית בארץ. לעותמאנים היה חוק בנוגע להריסת בתים: אסור להרוס את הבניין עם הגג בנוי. בוני בית הכנסת ניצלו את החוק הזה, ובאמצע הלילה יצאו כל בני המושבה לבנות בשקט את בית הכנסת, והסוו אותו בבקרים לאורווה. כל פעם שבאו הפקידים הטורקים לשאול מה הם בונים במקום השיבו בני המושבה שהם בונים במקום אורווה. לבסוף, תוך לילה אחד בנו את גג בית הכנסת ולמחרת בבוקר הופתעו הפקידים לראות שבמקום האורווה קם בית כנסת.